מחילת הארנב:
השיעור [1]
צָרִיךְ תְּנָאִים כְּדֵי לָעוּף
אָמְרָה לִי הַצִּפּוֹר.
נִסִּית לְהַמְרִיא
לֹא פַּעַם,
מֵעַל הָאֲדָמָה הַבּוֹצִית,
מֵעַל הָעֲנָנִים הַשְּׁחֹרִים –
לַשָּׁוְא.
לֹא מַסְפִּיק שֶׁיֵּשׁ לָךְ כְּנָפַיִם
אִם אֵינֵךְ יוֹדַעַת לַהֲפֹךְ
אֶת הַפַּחַד לְרוּחַ.
אישור לבית הספר
הַמּוֹרֶה, שָׁלוֹם
מִיכָאֵל לֹא יַגִּיעַ הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר.
לֹא, לֹא כִּי הוּא לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב —
זֶה הַסְּתָו הַמַּכֶּה בַּחַלּוֹן
הַנּוֹשֵׁר מִן הָעֵצִים בַּגַּן,
אֵלּוּ עֲלֵי הַזָּהָב הֶעָפִים עִם הָרוּחַ,
זֶה יַלְדִּי הַצָּעִיר
וְחוּשָׁיו הָעֵרִים.
עִמְּךָ הַסְּלִיחָה,
אִמָּא
מראת ההפתעות:
נטישה
הַבִּיטִי אֵיךְ פִּרְחֵי הַסִּגָּלוֹן נוֹטְשִׁים אֶת הָעֵץ,
רְאִי אֵיךְ הֵם נוֹפְלִים עַל הָאֲדָמָה.
רְאִי אֵיךְ גַּם הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶשֶׁת אוֹתָנוּ לְטוֹבַת הַלַּיְלָה,
אוּלַי הִיא מְקַוָּה שֶׁנֵּדַע לִחְיוֹת גַּם בַּחשֶׁךְ.
וְהַזִּכָּרוֹן - אִם הוּא לֹא הָיָה נוֹטֵשׁ אוֹתָנוּ,
אֵיךְ הָיִינוּ יְכוֹלִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הַנְּטִישָׁה,
זוֹ שֶׁסּוֹפָהּ לָשׁוּב
כְּמוֹ אֵלָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת מִשְּׁנָתָהּ
אָז מָה יֵשׁ לָךְ לְהִצְטַעֵר
שֶׁהוּא לֹא אָמַר לָךְ שָׁלוֹם לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ?
דלתו של השושן
אֶפְשָׁר לָרֶדֶת בִּמְחִלַּת הָאַרְנָב,
אוֹ אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ דַּלְתּוֹ הַצְּחוֹרָה שֶׁל הַשּׁוֹשָׁן,
לִגְלשׁ עַל גִּבְעוֹלוֹ הַבַּשְׂרָנִי וּלְהַגִּיעַ
אֶל בֶּטֶן הָאֲדָמָה.
שָׁם יְשֵׁנִים זְרָעִים בְּבִטָּחוֹן אֵין קֵץ,
שָׁם יֵשׁ חַיִּים שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ עַל קִיּוּמָם,
אֶלִיס כְּבָר מְבִינָה דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם בִּנְפִילוֹת,
הִיא מְבִינָה שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת -
אַתְּ רַק צְרִיכָה לְהַסְכִּים
לִפֹּל.