"שירתה הרגישה של אביטל הררי" | התרשמותו של איטו אבירם

יש כל מיני שירים שמשורר כותב ולפעמים יש שיר כזה שהוא בעצמו מופתע שהוא כתב... משהו שהגיע ממקום אחר, פחות צפוי, מין משחק כזה שהוא ניהל עם עצמו, והוא עדיין קצת סודי... וכמישהו מציץ אל תוך התיאטרון הפרטי שלו ומגלה את הסוד זה בהחלט מעלה חיוך…

כך בשיר ״אלמודובר״ שהסופר, העורך והעיתונאי איטו אבירם הניח את עיניו עליו, וכמו בכל יתר השירים שהוא כתב עליהם הרגשתי נשכרת ומלאת הודיה.

הביקורת כפי שהיא מופיעה באתר של איטו אבירם:

בספרה השני של אביטל הררי (56, נולדה בהרצליה, אמא לשני בנים, בת שביעית להורים שעלו מתימן בשנות ה 50.) נגע ללבי במיוחד השיר “ברח”, שמוקדש, ככל הנראה, לאחד או לשני בניה, שהתגייסו לצבא. היה קל מאד להזדהות עם האנוכיות הזאת, הטבעית, המתפרצת, של אם הדואגת לחייו של בנה. (בצילום: אביטל ביחד עם נחמה ריבלין ז”ל, שבחרה להקריא את שירה בכנס ליום האישה)

שיר אחר שאותו אף הקראתי בסדנאות הכתיבה שאני מנחה, “אלמודובר” שמו, תפס את עיני. שם, מדמה המשוררת את דלת הכניסה החדשה, השחורה והאיימתנית של בית השכנים לאישה פתיינית בסרטו של אלמודובר. איזה יופי!

שיריה של אביטל נעים הם, בחלקם, מנחות קטנות לנופים, ציפורים ורגעים שאותם היא מיטיבה לתאר במילים עשירות גוון ויופי, ובחלקם האחר, דרך לירית להביע ביקורת, דעה ואף מחאה, בדרכה המיוחדת.

כשהיא כותבת: “טיפשי לחשוב שהגשם יביא לנו ישועה/ אפילו האדמה חדלה להאמין/ כוס הישועות התנפצה לרסיסים, היא מדברת, בעצם על געגוע אל עולם ואל אמונות שהעשורים האחרונים טשטשו והפכו לחסרי משמעות, מוטיב שחוזר על עצמו גם בשירים אחרים שלה.

אביטל איננה משוררת זועמת המתריעה בשער, אף שחלק משיריה משקפים יאוש ואכזבה ממה שהחיים לכאורה מבטיחים ואינם מצליחים לקיים לה, לילדיה ולכולנו, בני האדם. מול האכזבה היא מציגה שורות שמביעות רגעים קטנים של שמחה ואושר. למשל, בשיר ידיעה, כשהיא כותבת:

“רק הידיעה שאלפי ציפורים/ עוברות מעלי בכל יום/ רק הידיעה שהתנועה הזו/ אינה פוסקת/ די בה לגרום לי/ אושר”.

היא נולדה לאם שלא ידעה קרוא וכתוב כי בתימן לא איפשרו לבנות ללמוד, אך עשתה כל שביכולתה כדי שילדיה ירכשו השכלה, יאהבו ללמוד והשפה תהיה עבורם עולם ומלואו. כשסיימה לימודי משפטים באוני’ תל אביב ועבדה תקופת-מה כעורכת דין, אך לא מצאה שם את התשוקה. בהמשך עברה להוראת ספרות, למדה ספרות לתואר שני במסלול לכתיבה יוצרת באוני’ חיפה והוציאה את ספרה הראשון “מחילת הארנב” (הוצאת פרדס 2015) אשר זכה לשבחים רבים ונבחר לאחד מעשרת הספרים המומלצים של הספריה הלאומית לשנת 2016.

כיום היא מגדירה את עצמה כ”עורכת דין בהכשרתה, משוררת, יוצרת ובעלת תואר שני בספרות השוואתית, מרצה ומנחה אירועים חברתיים ואומנותיים.”

הספר יצא בהוצאת ספרי עיתון 77, ומוקדש לאמה. אני כבר רואה איך, מתוך אותה הערכה וגעגוע, בעוד שנים רבות, גם צאצאיה יקדישו לה יצירות שהם ייצרו…

מקור: https://bit.ly/3aBIX5R